" I"m in the best shape of my life "
כל אחד, בכל מקום, ברחבי מחנות האימונים.

מאת רביב פייג, עורך הפוטבול של הופס

אם נסיט לרגע את המסך על מאחורי הקלעים של המדור, התלבטתי מאוד לגבי אופי הכתבות פה. האם לפנות לקוראים ככאלו שיודעים שפוטבול אמריקאי קיים, אבל לא ממש עוקבים או מכירים את החוקים במידה מספקת ליהנות, או להתייחס לאנשים פה כאילו הם מכירים כל נפש פעילה היכרות אינטימית וספר החוקים של הליגה צרוב להם עמוק במוח.

המטרה, בסופו של דבר, היא לספק מידע איכותי ומקיף לצד ידע וניתוח מעמיק שמאפשר לכם להיות אוהדים טובים יותר, ולקיים דיון (או ויכוח) מעמדה של ידע סולידי. אבל לא פחות חשוב מכך, להכניס עוד ועוד אנשים למעגל ההיכרות עם הספורט המרתק והמורכב הזה.

ממש כמו כומר אוונג'ליסט, לשכנע את הבלתי משוכנעים, בלהטוטים וניסים, להאמין ולסגוד לאלוהי הפוטבול הכול יכולים וחורצי הגורלות ולתת לו לשטוף אתכם באורם המרגש והמלהיב.

לשם כך בנוסף ובצמוד לחלק מהכתבות יצורפו כמה פסקאות שיתנו הסבר מעמיק, אבל לא חופר מדי, על נושא הכתבה, או סתם פיסות ידע חשובות לאלו שרוצים לדעת יותר.

חלק זה של הכתבה יגיע בתחילתה ויאפשר למי שרוצה לקרוא ולקבל יותר מושג על מה שיופיע בהמשך, לעשות כן. ומי שהדברים האלו לא חדשים לו, אפשרות פשוט לדלג או סתם להוסיף, או להעיר.

בחרתי לקרוא לפרקטיקה הזו "מחנה אימונים" ואין מתאים מזה לנושא הכתבה הבאה:

מחנה אימונים
הפגרה בין עונה לעונה בליגת הפוטבול האמריקאית היא ארוכה מאוד, שישה חודשים, בין פברואר לאוגוסט, של כמעט כלום פוטבול. מלבד הפסקה קצרה לדראפט השחקנים החדשים, שמתפרס על שלושה ימים באפריל וההתרגשות של פתיחת שוק השחקנים החופשיים (חלון ההעברות) במאי,  פגרת הפוטבול כמעט נטולת פוטבול לחלוטין.

עם הנסיקה המטאורית של הפופולאריות של הספורט בארה"ב ובעולם כולו, ובשילוב העובדה שעונת המשחקים יחסית מאוד קצרה. 16 משחקים בלבד שמתפרסים על 17 שבועות וארבעה מחזורי פלייאוף כולל הסופרבול. נוצר צמא אדיר וגעגועים עזים לכל פעילות פוטבול והציפייה לעונה המתקרבת קשה מנשוא.

תצרפו לזה את העובדה שהNFL היא הליגה השוויונית ביותר בעולם, כלומר, קבוצות תחתית יכולות משנה לשנה לחבר את כל החלקים ולהפוך למתמודדות בפלייאוף וקבוצות צמרת יכולות לאבד נכסים חשובים (שחקני על או מאמנים קריטיים) ולמצוא את עצמן בתחתית החבית.

התחלופה היא לא פחות ממדהימה. פלייאוף של שנים עשר קבוצות, מתוך  סה"כ 32 קבוצות בליגה, יכול להציג 8 קבוצות שלא עלו לשם בעונה שעברה.

לכן אין פלא שסף ההתרגשות והאופטימיות נמצא בשיאו. כל שנה יכולה להיות השנה שלכם ואין יותר מרגש ואין משהו שמשרת יותר את תחושת האופטימיות של התחלה חדשה מאשר פתיחת מחנות האימונים של קבוצות הNFL.
לקראת סוף יולי, מתכנסות הקבוצות במחנות האימונים שלהם, ומתחילות את התהליך הארוך בן החודש וקצת של חזרה לכושר משחק, לימוד ספר המהלכים ושיטת ההגנה לעונה המתקרבת ובניית הכימיה ההכרחית להשגת ההצלחה.
זו התקופה שבה מתחיל לזרום מידע קונקרטי וספוג בניחוח פוטבול אמיתי על אופי, מבנה והתפתחות הקבוצה מאז העונה שעברה. והאוהדים, הצמאים לכל פיסת מידע שותים כל ידיעה וכל מסיבת עיתונאים וכל סיקור בצורה מוגזמת. ככה זה שהתהלכת במדבר שישה חודשים.

מחנות האימונים זו התקופה להיות אופטימיים עם הציפיות בשמיים, להכתיר כוכבים חדשים, להוציא מפרופורציות כל תרגיל מוצלח או כושל ולשפוט כל שחקן על פי איך הוא עושה שכיבות שמיכה.

90 שחקנים מתחילים את מחנה האימונים , אך על פי חוקי הNFL עד  המחזור השלישי של טרום העונה חייבים לחתוך את מספר השחקנים ל70  ועד תחילת העונה עצמה המספר יורד ל53 שחקנים לקבוצה. מה שהופך את מחנות האימונים לתוכנית ריאלטי אחת גדולה בה המתמודדים נאבקים להוכיח את מקומם בנבחרת, אז פלא שההתעניינות כל כך מסיבית?

דם, יזע ופרופורציות

בשבוע האחרון הרשת רעשה וגעשה, ריצ'רד שרמן, מגן הפינה המעולה שהועזב מסיאטל ועבר לסן פרנסיסקו בעקבות פציעה (שממנה החלים כבר), "נשרף" במהלך תרגיל אחד על אחד של תופס מול קורנרבק. התופס, מרקיז גודווין, אתלט אולימפי בעברו, הצליח לעקוף את שרמן במסלול המסירה, להשאיר לו אבק ולתפוס את הכדור.
כל הפרשנים ו"מביני הדבר" החלו לצקצק ולתהות אם שרמן כבר סוס מת? האם הוא לא התאושש מהפציעה? האם זו סופה של אגדה? ההספדים זרמו מכל עבר ופתחו כל מהדורת חדשות.

מקרה זה הוא דוגמא לנפח, או הניפוח שזוכה לו כל פיפס ממחנות האימונים של קבוצות הNFL, פגרה ארוכה במיוחד משולבת בצמא לכל דבר שהוא פוטבול וביחד עם שטף של אינפורמציה שמגיע בבת אחת מ32 קבוצות, תורמות ל"חגיגה". אבל היציאה הזו מפרופורציה נסלחת עקב הנסיבות.

מחנות האימונים כשמם כן הם, נועדו להתאמן, להשתפר, לנסות דברים חדשים, לקחת סיכונים, לבדוק את הגבולות…הבנתם את העיקרון.

אז כן, לספור אחוזי השלמה של כל קוורטרבק (להלן ק"ב) בתרגילי 7 על 7 ולבלות שעות ברשת להתווכח אם האחוזים האלו טובים יותר מק"ב במחנה אימונים אחר או לא, ממלא לנו את הזמן יופי, אבל לא בהכרח דרך פרודוקטיבית להעביר את הזמן.

מה שלא אומר שאין אינפורמציה חשובה ואינפורמטיבית שזורמת ממחנות האימונים. התקדמות הצטיינות והשתפרות של שחקנים זה דבר אפשרי למדידה, כמו כן מי ניתן לנחש מי הם השחקנים הפוטנציאלים להרכב הפתיחה ומי המחליפים לפי כמות החזרות שלהם בתרגילים. איך נראים הטירונים החדשים בהסתגלות שלהם בין הותיקים, מה המצב רוח הכללי של הקבוצה ולצערנו ולחששנו, מי נפל קורבן לפציעה:

מסדר חולים
צד נוסף של מחנות האימונים וטרום העונה, פציעות שחקנים, כבר גובה קורבנות, אנחנו לא רופאים פה ולא נתעסק עם כל  דיווח על התפנות למרפאה, מתיחה, פציעה קלה, זמני החלמה וניחושים מי יפסיד זמן משחק או אימון, אבל כן נעבור על פציעות משמעותיות שפוגעות ברמת המוכנות של הקבוצות לעונה.

לוס אנג'לס צ'רג'רס
ג'ייסון וארט, קורנר:  יחמיץ את כל עונת 2018 עם קריעה באכילס. וארט, פרובול מ2015 סבל בשנתיים האחרונות מפציעות ששיתקו אותו רוב המשחקים. הצ'רגרס שהיו מקום שלישי בליגה עונה שעברה בהגנת המסירה, מספיק עמוקים בסקונדרי, במיוחד עם ההצטרפות של דארווין ג'יימס מהדראפט האחרון.
הצ'רג'רס איבדו גם, מוקדם יותר השנה, את האנטר הנרי, הטייט אנד המוכשר (מקום שני בדירוג הטייט אנד של PFF ובין הטופ 5 בתפיסה ובחסימה ב2017) לפציעת ברך. לוס אנג'לס צריכים עזרה בעמדה והמחשבה להחזיר את אנטוניו גייטס מפרישה עלתה לרגע אבל לא נראה שזה הולך לקרות. וירג'יל גרין כנראה יזכה בהזדמנות חייו להוכיח את עצמו בעמדה.

ניו אינגלנד פטריוטס
ג'ורדן מתיוס, תופס, סיים את העונה עקב פציעת המסטרינג וניו אינגלנד לא ביזבזו יותר מדי זמן ושיחררו אותו. הפטריוטס בבעיה של תופסים כרגע בעקבות ההשעיה לארבעה משחקים של ג'וליאן אדלמן והעזיבה של ברנדין קוקס ודני אמנדולה.
הפטריוטס החתימו לשנה את אריק דקר שסבל מעונה לא מוצלחת במיוחד בטייטנס.
כרגע, התופסים שיתייצבו על הקוים בשבוע הראשון של העונה הם כריס הוגאן, פיליפ דורסט וקורדל פאטרסון.
אולי דז הוא התשובה?

טנסי טייטנס
ג'ונתן סייפריאן, סייפטי, סיים גם כן את העונה עקב פציעת ברך. הטייטנס בחנו כמה שחקנים בתור מחליפים ולבסוף החתימו לשנה את קני וקארו.

Show me the money

שתי היעדרויות בולטות ומפתיעות ממחנה האימונים נרשמו כשאהרון דונלד (לוס אנג'לס ראמס), ארגיובלי שחקן ההגנה הטוב ביותר בליגה כרגע וקליל מאק (אוקלנד ריידרס), ליינבקר חיצוני מצטיין וכוכב הגנתי בעצמו, החליטו לא להתייצב למחנות האימונים בשל חילוקי דעות על גודל החוזה שלהם.

אהרון דונלד, צפה איך הראמס מצרפים ומחתימים כישרונות על בכל העמדות ברחבי המגרש, אבל לא מצליחים להגיע לחוזה שיהיה מקובל על שני הצדדים עם הדיפנסיב תאקל ההרסני.  למרות הצעה שוברת שיאים מצד הראמס שתהפוך את דונלד לשחקן הNFL עם המשכורת הגבוהה ביותר, אי פעם, סוכנו של הפרו בולר 4 פעמים, 3 פעמים אול פרו, שחקן ההגנה של השנה, רוקי ההגנה של השנה ועוד ועוד,  קרא להצעה- מעליבה.
רוב הסיכויים שהצדדים יגיעו להסכם מניח דעת לפני תחילת העונה אבל כרגע הסיטואציה במבוי סתום.

קליל מאק לעומת זאת אפילו לא זוכה להתייחסות מצד הנהלת אוקלנד בקשר לדרישות שכר שלו. התעלמות תמוהה מצד כל הנוגעים בדבר כולל ג'ון גרודן, המאמן החדש והנוצץ, שלא טרח לדבר עם הליינבקר האול פרו מאז ספטמבר. הריידרס, שצריכים כל עזרה שהם יכולים לקבל בהגנה, עלולים למצוא את עצמם ללא כלי מרכזי, מה שיכול להביא להילה העוטפת את בואו של המאמן החדש והמדובר, להתעמם במהירות.
בינתיים קבוצות, מאחורי הקלעים, מתחרות ביניהן מי תציע יותר על שירותיו של מאק.

רוקואן סמית' בחירת סיבוב ראשון של השיקאגו ברס, ליינבקר שנחשב לפאס ראשר  (Pass rusher) מעולה הפסיד גם כן חלק ניכר ממחנה האימונים של הקבוצה עקב חילוקי דעות על פסקאות מסוימות בחוזה שלו. הפעם הוויכוח לא היה על גובה השכר אלא על אחריות לקנסות אם ובמידה יוטלו עליו עקב החמרה בחוקי הNFL לסיטואציות ספציפיות על המגרש.

מחנות האימונים, הכוללים ארבעה מחזורים של משחקי טרום עונה, מסתיימים יום חמישי ה-6 בספטמבר, במשחק פתיחת  עונה סופר מרתק וחשוב,  בין זוכת הסופר בול לעונת 2017, פילדלפיה איגלס ובין קונטנדרית רצינית לזכייה השנה, אטלנטה פאלקונס.
עד אז נשתדל להכין אתכם לעונה כמיטב יכולתנו.

ליגת הNFL/ רביב פייג